מקררים כללי

ההבדלים בין מקרר תוצרת גרמניה ותוצרת סין

מה ההבדלים בין מקרר תוצרת גרמניה ותוצרת סין?

מה ההבדלים בין מקרר תוצרת גרמניה ותוצרת סין?

עד לפני מספר שנים, היה ברור לכל – מכשירי חשמל וציוד חשמלי לבית, רוכשים רק מתוצרת גרמניה. גם המשקעים ההיסטוריים הלא-נעימים שהיו עלולים להיות מקושרים לרכישת מכשיר חשמלי תוצרת גרמניה נדחקו הצידה, בשל איכותם של המכשירים ושליטתם הכמעט-מוחלטת בשוק הציוד החשמלי. בחלוף השנים, נותץ המונופול הדומיננטי של גרמניה בפלח שוק זה, והיינו עדים לזליגתם למטבחנו של מקררים משני מקומות נוספים בעולם – תורכיה והמזרח הרחוק (בעיקר סין). המקררים הישראלים נשרו מהמרוץ כבר לפני קרוב לשני עשורים, בעיקר, לאחר שהתגלה כי חלקם הגדול, בניגוד לפרסומים הפטריוטיים המטעים, הם אינם באמת תוצרת כחול-לבן, אלא מיוצרים בקוריאה, למשל.

מדוע הסינים דוהרים קדימה?

אנחנו רגילים להתייחס למוצרי הצריכה שהם "Made In China" בזלזול ובקלות ראש, כאל מוצרים נחותים וזולים, המיוצרים בפסי ייצור המוניים, אולם, בתחום המכשור החשמלי, המוצרים הסיניים (בעיקר המקררים), התברגו באופן רציני בשוק העולמי, כשהם מביאים איתם ראיה ייחודית ופתרונות משלהם. כמו בכל תחום, ההבדלים בין מקררים תוצרת גרמניה למקררים תוצרת סין, נעוצים בהבדלי התרבות הקיימים בין המדינות. חשוב להבין כי תרבויות שונות באופן מהותי ממקום למקום, ולכן, התרבות הסינית (כפי שהיא באה לידי ביטוי במוצרים המיוצרים בתחומה) שונה מהתרבויות האירופיות. בסין מיוחסת חשיבות עליונה, למשל, להיררכיה בארגון, כמו גם למוסר העבודה הגבוה. כך שהמנהלים הסינים המתחנכים באופן מקומי, רוכשים את הערכים הללו כחלק מהתרבות הטבעית שסביבם. מסיבה דומה, ממשלות סין ביקשו, לאורך השנים, לבנות מותגים סיניים ומוצרים שיתחרו בעולם במטרה להשתלט על השוק העולמי בתחומים השונים, תוך שאיפה לטפח את תדמיתה של סין כמובילה בכל תחום אליו היא מתברגת ולהגן על החברות מקומיות מתחרות זרה.

גרמניה Vs. סין

גרמניה, כמדינה, כבר נחשבת למבוססת דיה, ולאחת מהמדינות העשירות ביותר באירופה ובעולם. באופן טבעי, סגנון הניהול במערב אירופה שונה מסגנון הניהול הסיני. בגרמניה, למשל, קיימת הרבה ביורוקרטיה רבה, והתייעצות בלתי פוסקת, אשר הופכת את תהליך קבלת ההחלטות לאיטי באופן משמעותי. זאת, בניגוד סין בה ההחלטות מתבצעות באופן אינדיווידואלי על ידי אנשי מקצוע שמונו לתפקיד או לצורך הפרויקט הספציפי. יחד עם זאת, לנו, למתבוננים בעיניים מערביות, סגנון הניהול בתרבות המערבית נראה שקוף ואמין יותר מאשר בסין ובכמה תרבויות אסייתיות נוספות. את השפעתה של תרבות מקומית על התנהלות ארגון ואת ההבדלים בין תעשיית המקררים הגרמנית לזו הסינית, ננתח פי גישתו של החוקר גירט הופסטדה (Geert Hofstede) שבחן את השפעתו של השוני בגורם התרבותי על דפוסי הניהול במדינות השונות.

א. מרחק עוצמה (Power distance)

מינוח זה מתייחס למידה בה החברה/התרבות מעודדת ומשמרת פערי השפעה וחלוקת עושר בין הפריטים שבה. ככל שמרחק זה גדול יותר, כך הפערים בין הפריטים עמוקים יותר. מרחק עוצמה מתייחס להיררכיה ולרמה בה העובדים חשים תלויים במנהליהם.

בתרבות הסינית ישנו מרחק עוצמה גדול יותר בין המעמדות, כמו גם בין עושר לעוני. במקביל, הסיכוי למעבר בין המעמדות או רמות העושר וההערכה הוא קטן בהרבה מזה הקיים במדינות המערב.

תרבויות בהן מרחק עוצמה גדול, כמו סין, מצפות מהיושבים בעמדות מפתח להיות מקבלי ההחלטות ולהיות פותרי הבעיות, באופן בלעדי וללא ערעור. החיים בתרבויות מסוג זה, רגילים לקבל את אי השוויון הזה כחלק מהתרבות היצרנית והארגונית שלהם, ואינם נכנסים לעימותים עם הממונים עליהם.

ב. אינדיבידואליזם מול קולקטיביזם

מינוח זה מתייחס למידת חשיבותו של האינטרס האישי לעומת האינטרס הקבוצתי, היחסים שבין הפרט לקבוצה בתרבות/חברה נתונה. אינדיבידואליזם מוגדר כמצב בו הקשרים בין הפרטים בחברה רופפים, כך שבמצב כזה, מצופה מכל אדם לדאוג לעצמו או למשפחתו הקרובה.

על פי מחקרו של הופסטד, גרמניה נכללת במדינות בהן האינדיבידואליזם הגבוה מייחס חשיבות לרצונו של האדם וליוזמות הפרט. ההגשמה העצמית האישית מבוססת על הישגים אישיים ועל הערכה עצמית, כשערכו של הפרט מבוסס על הערכתו העמית, כמו גם על הערכים שמוכרים על ידי החברה. בתרבות כזו, אנשים מקדישים תשומת לב רבה יותר לעצמם ולבני משפחתם הקרובה מאשר לקבוצה.

בקולקטיביזם (או בתרבויות בעלות אינדיבידואלית נמוכה, כמו בסין) אנשים מייחסים תשומת לב רבה יותר לזהותה הקבוצה ולקשרים החזקים בתוכה, מאשר ל"אני". הקולקטיביסטים מרוצים כאשר הקבוצה מצליחה, וכאשר היא נכשלת, הם רואים בכישלונה כשלון אישי שלהם. צרכי הקבוצה בעדיפות עליונה על פני צרכי הפרט, וכל פעולה המבוצעת, מבוצעת במטרה לקדם את הקבוצה אל הצלחתה.

ג. גבריות מול נשיות

קריטריון זה משקף את המידה בה ערכי התרבות המרכזיים מטפחים את התפישות הסטריאוטיפיות של גבריות (כתחרותיות, אסרטיביות או רכושנות), מול התפישות הסטריאוטיפיות המשויכות לנשיות (כרגישות, אכפתיות או דאגה לזולת). הופסטד, אמנם, זיהה את התרבויות העסקיות הלאומית של גרמניה וסין כגבריות, כשהביטוי הגברי בהן נתפש כאגרסיבי, משכנע, לא אישי, רגשות אינם באים בו לידי ביטוי, והגברים הם אלה השולטים בשיח העסקי, יחד עם זאת, בתרבות הסינית היצרנית, במיוחד במעמד הנמוך היותר (מעמד הפועלים) ישנו ביטוי גם לתכונות הנחשבות לנשיות יותר כצייתנות וענווה.