מהן 'אימהות מקרר' וכיצד התיאוריה השפיעה על אימהות לילדים אוטיסטים?
"אימהות מקרר" היא תיאוריה שהייתה רווחת בשנות ה-50 וה-60 בארצות הברית, לפיה התנהגות אימהית מרוחקת וקרה היא הגורם לאוטיזם אצל ילדים. הסרט הדוקומנטרי "אימהות מקרר" עוסק בתקופה זו, כאשר אימהות לילדים שאובחנו כסובלים מאוטיזם נאלצו לספוג האשמות חמורות מהממסד הרפואי. הסרט מצייר פורטרט אינטימי של דור שלם של אימהות שהתמודדו עם הקושי לגדל ילד אוטיסט, בנוסף לאשמה על מצבו. לאחר שסבלו מבידוד והשתקה, אימהות המקרר סיפקו עדות חיה לנסיבות חייהן הלא פשוטות ולמסע הקשה שנאלצו לעבור. דרך סיפוריהן האישיים, הסרט מתאר מה עשוי לקרות כאשר סמכות רפואית פועלת ללא ביקורת. התיאוריה לפיה תפקוד הורי לקוי יכול להוות גורם סיכון לאוטיזם הופרכה לפני שנים רבות, בדומה לתיאוריה לגבי החיסון המשולש.
מהו המקור של תיאוריית אימהות המקרר?
התיאוריה לפיה חוסר בחום אימהי ובתשומת לב אימהית יכול להוביל להתפתחות של אוטיזם החלה להתגבש לאורך שנות ה-40 של המאה הקודמת. הראשון שהצביע על הקשר בין שני הגורמים היה ליאו קנר (Leo Kanner), פסיכיאטר אוסטרי-אמריקאי שהיה ידוע בעיקר בשל המחקר שלו על אוטיזם. קנר היה הראשון שהציג את עצמו כפסיכיאטר ילדים בארצות הברית, אך אחריו באו רבים אחרים שפיתחו את התיאוריה שלו בנוגע להשפעה של ההתנהגות האימהית על הסיכון להתפתחות אוטיזם. בין היתר מדובר בפרופסור ברונו בטלהיים Bruno Bettelheim)) מאוניברסיטת שיקגו שתמך בכך שאוטיזם היא הפרעה הורית גרידא ושהאטיולוגיה שלה קשורה קשר עמוק לאופן שבו הילד גודל על ידי הוריו.
למרות שכבר בשנות ה-60 קמו קולות בקהילה המדעית ששללו את התיאוריה לפיה ההתנהגות האימהית היא הגורם לאוטיזם, נראה כי התיאוריה רווחה בקרב מטפלים וחוקרים רבים, אפילו במאה ה-21. כיום לעומת זאת, כפי שציינו, התיאוריה הזו כבר אינה מקובלת על ידי המומחים בתחום, השוללים אותה מכל וכל.
